<h1>או"ז הלכ' בשר בחלב סימן תס"ד</h1>
<h2>דף כב.</h2>
[חולין ק"ט ע"א] מתני' הלב קורעו ומוציא את דמו לא קרעו אינו עובר עליו. פי' רבינו שלמה אינו עובר להיות בכרת ובמסכת כריתו' פ' דם שחיטה [כ"ב, ע"א] מוקים לה בלב עוף שאין בדמו כזית אבל בבהמה חייב כרת אם לא קרעו (קורעו) לאחר בישולו אבל בשרו אינו נאסר שהלב חלק ואינו בולע והכי אמרי' בפסחים [ע"ד, ע"ב] שאני לב דשיע עכ"ל. וכן השיב בתשובות והלב בין צלאו בין בשלו בין תלוש בין דבוק זורקו והשאר מותר משום דשיע ולא בלע ולא פליט כדאמרי' לא קרעו קורעו אח' בישולו ומותר עכ"ל. ואמר ר"פ כיצד צולין [שם ע"א] אמר רבה האי מולייתא שרי א"ל אביי הא בלע דמא א"ל כי בלעה כך פלטה נימא מסייע לי' הלב קורעו ומוציא את דמו לא קרעו קורעו אחר בישולו ומותר שאני לב דשיע. ואמר במסקנא האי מולייתא למאן דאסר אפי' פומא לתחת ולמאן דשרי אפי' פומא לעיל. והלכתא מולייתא שרי ואפי' פומא לעיל. מעשה בלב תרנגולת שנתבשל בקדירה של איסור והתירוהו כדברי רבי' שלמה שפי' שהלב שיע ואינו בולע ולא פולט ור"ת אסר ואמר הא דקאמר שאני לב דשיע אינו אלא דיחוי בעלמא שאינו רוצה להוכיח משם דכבולעו כך פולטו אבל למסקנא דקיי"ל שכך האמת דכבולעו כך פולטו הרי אמת מה שרצה לומר בתחלה הלב קורעו לאחר בישולו ומותר משום דכבולעו כך פולטו לחוץ ולא מיירי בקדירה אלא בצלי כדכתי' ויבשלו (את) הפסח והלב אסור בקדירה שמא לא פלט כל מה שבלע. ואפי' לפי דברי המתירים אין להתיר אלא הלב משום דשיע מבחוץ ולא בלע אבל אם לא נמלח הלב ונתבשל עם הבשר שנמלח בקדרה אחת אומר רבינו יצחק ב"ר אשר זצ"ל שאוסר הלב את הבשר מחמת הדם של לב דנהי דליכא למיסרי' מחמת דם שכנוס בתוכו דמהיכן יהא נפלט לחוץ ולא בלעי' לב גופא משום דשיע, מיהו הדם הנבלע בבשרו מיהו פולט כשאר בשר שלא נמלח ור"ל אבל אם נמלח אז אינו אוסר. ורבי' יצחק בר שמואל זצ"ל אומר דאפי' נמלח אסור דהא דם הכנוס בו אינו פולט ע"י מליחה דהא חזינן דנשאר בו אפי' לאחר בישולו ואינו יוצא כולו כדקתני קורעו לאחר בישולו וע"י פי קנה שלו פולט הדם ואוסר כל מה שבקדירה אם אין פי קנה חוץ לקדירה כדאמ' בפרקין [קי"א, ע"א] פי קנה חוץ לקדרה הוה. ואין לומר דהא דקתני קורעו לאחר בישולו היינו בדפנו' הסתומות מכל צד ואין נפתחות לפי הקנה [אינו] יוצא ע"י בישול וה"ה ע"י מליחה, דהא כולן נפתחות לפי הקנה, ועוד דבפ' דם שחיטה [כ"ב, ע"א] מוכח גבי קורעו ומוציא את דמו דהאי דם הוה דם הנפש ואתי לי' מעלמא לפי שבשעת שחיטה משריף גבי' מתכנס. ועוד פי' רבינו יצחק ב"ר אשר זצ"ל דדוקא גבי דם הוא דאמרי' שאני לב דשיע אבל גבי שמנונית דאיסורא לא ולא דמי לכבד דאמ' לקמן דאפי' גבי שמנונית אוסרת ואינה נאסרת וטעם טוב יש דהתם היינו טעמא מתוך שהיא טרודה לפלוט לא בלעה ל"ש שמנונית ול"ש דם אבל גבי לב דטעמא משום דשיע נהי דשיע לגבי דם דסמיך לגבי שמנונית דקליש ומפעפע לא שעיע ותדע דיש הפרש דהא שמנונית דאיסורא אסור בצלי לכל הפחות כדי קליפה וגבי דם דאמר כבולעו כך פולטו. ואומר רבינו יצחק ב"ר שמואל זצ"ל דיש להביא ראי' לדבריו מדלא קתני גבי לב אוסר ואינו נאסר כדקתני גבי כבד ש"מ דחלוק מיני'. הלכך לדברי ר"ת הלב אוסר ונאסר ולא אמרי' שהוא שיע כלל ולדברי רבינו יצחק ב"ר אשר הלב אינו נאסר מחמת דם כי שיע הוא בין מבחוץ בין מבפנים ולא בלע אבל משמנונית של איסור הוא נאסר דלגבי שמנונית לא הוה שיע. אבל הוא אוסר מפני שהוא פולט דם שבגוף בשרו ע"י מלח, אבל אם נמלח קודם לכן אז אינו אוסר שכבר פלט דמו ע"י מלח כשאר בשר פולט דמו ע"י מלח ולדברי רבינו יצחק בר שמואל זצ"ל אע"פ שנמלח אוסר מפני שהוא פולט הדם הכנוס בו ע"י פי קנה שלו, אבל פי קנה חוץ לקדירה אז אינו אוסר ולדברי רבינו שלמה הלב אינו אוסר כלל בין צלאו בין בישלו בין תלוש בין דבוק כי אינו פולט כלל אפי' דם שבגוף בשרו מחמת שעיעותו. וכ"כ רבינו אליעזר בר נתן זצ"ל אם הלב נמצא דבוק בעוף אפי' הלב עצמו מותר לפי שהלב שעיע הוא ולא בלע מן הדם שבחללו וגם אינו פולט הדם שבתוך בשרו מחמת שעיעותו ודם האברים שלא פירש מן האברים שרי. והדם שבבשרו אע"פ שנפלט בגוף אינו אוסרו, לפי שיש בעוף יותר מששים כדם שבחלל הלב דתנן הלב קורעו ומוציא את דמו לא קרעו אינו עובר אבל איסורא איכא ואמר בפ' דם שחיטה ל"ש אלא לב עוף דלית בי' כזית דם אבל לב בהמה דאית בי' כזית דם מיעבר נמי עבר, אלמא מיעוט איכא בלב ומצי הלב לבטלן עכ"ל. הלכך לדברי ר"ת ורבינו יצחק ב"ר אשר ורבי' יצחק ב"ר שמואל זכרונם לברכה לב עוף שנתבשל בקדירה עם העוף אוסר את העוף וכן אם נתבשל עם הבשר אוסר את הבשר אם אין בו ששים ולדברי רבינו שלמה ורבינו אליעזר ב"ר נתן הלב אינו אוסר כלל. אם הי' הלב דבוק בחתיכה של עוף הי' אוסר את החתיכה שאין בה כדי לבטל הדם שבחלל הלב כדמוכח מדברי ר' אליעזר ב"ר נתן דדוקא בעוף שלם מותר הוא. אבל אם נצלה הלב עם שמנונית של איסור או נתבשל הלב עמו אסור מפני שהוא בולע, דלגבי שמנונית ל"א שהוא שיע כדברי רבי' יצחק ב"ר אשר זצ"ל ורבי' יצחק ב"ר שמואל, ואפשר שפיר שגם רבי' שלמה וראב"נ מודים לדבריהם בהא דלגבי שמנונית של איסור ל"א שהוא שיע.
